הירשמו עכשיו וקבלו למייל 10% הנחה על כל העבודות המקוריות!

שיתוף התערוכה:

מקום שורה / בית האמנים תל אביב ע''ש זריצקי





הצילומים באדיבות בית האמנים תל אביב ע''ש זריצקי

02/05/2019 עד ה-25/05/2019

"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר
 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.
אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.
דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.
בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).
ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.
התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
.
 
:
 



"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר

 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.

אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.

דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.

בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).

ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.

התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

:

 

 


 
"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר

 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.

אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.

דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.

בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).

ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.

התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

:

 

 

 




"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר

 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.

אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.

דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.

בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).

ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.

התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

:

 

 





"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר


 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.


אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.


דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.


בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).


ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.


התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


.


 


:


 


 


 


 




"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר


 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.


אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.


דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.


בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).


ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.


התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


.


 


:


 


 


 


 




"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר


 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.


אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.


דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.


בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).


ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.


התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


.


 


:


 


 


 


 


"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר


 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.


אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.


דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.


בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).


ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.


התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


.


 


:


 


 


 


 


"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר


 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.


אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.


דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.


בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).


ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.


התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


.


 


:


 


 


 


 
 






 





 
 


 
 
 


מיקום - בית האמנים תל אביב ע''ש זריצקי

זמנים - 02/05/2019 עד ה-25/05/2019

פתיחת התערוכה - 02/05/2019, שעה - 19:30

קישור - https://



התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.








כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית