הירשמו עכשיו וקבלו למייל 10% הנחה על כל העבודות המקוריות!

בית האמנים תל אביב ע''ש זריצקי


שעות פתיחה
שני-חמישי 10:00 - 13:00, 17:00 - 19:00 . שישי 10:00 - 13:00 . שבת 11:00 - 14:00

כתובת
אלחריזי 9, תל אביב

טלפון - 03-5246685

אודות
אגודת האמנים והפסלים הוקמה ב 4 אוגוסט 1934 בתל אביב. עם קום המדינה הוסב שמה לאגודת הציירים והפסלים בישראל. מטרת האגודה שהינה עמותה ציבורית היא עזרה לאמנים , טיפול בבעיות מקצועיות וחברתיות שלהם. בשנת 1945 הוקם בית האמנים ברחוב אלחריזי 9 תל אביב . במהלך השנים בית האמנים התפתח וגדל הן בשטחו והן בהיקף הפעילות שלו. נוסדו בו סדנאות לציור , רישום והדפס, הרצאות, סימפוזיונים וחללי תצוגה.


בשנת 2002 התפרקה אגודת הציירים והפסלים לשני גופים : הארגון המקצועי של האמנים שמטרתו לדאוג לרווחת האמן וצרכיו. ובית האמנים שמשמש כגלריה עירונית וסדנאות לאמנות.


בשנים האחרונות התרחבה פעילותו של בית האמנים בתחום התערוכות והסדנאות. 7 גלריות מתחלפות מדי חודש תערוכות יחיד וקבוצתיות של מיטב האמנים הן מקומיים והן מחו"ל . כמו כן מתקיימות תערוכות פיסול ברחבה שמחוץ לבנין ופרויקטים מיוחדים על גבי הבניין. בית האמנים הינו מרכז אמנותי תרבותי מהמרכזיים בישראל בשנים האחרונות.


במהלך שנת פעילות מתקיימות בבית האמנים יותר מ- 70 תערוכות ב7 גלריות. כמות המבקרים הולכת וגדלה ומגיעה ל 3000 איש בחודש כולל הפתיחות.


פתיחות התערוכות בבית האמנים הפכו לשם דבר בתודעה הציבורית. כל אשכול תערוכות מקבל סיקור תקשורתי רחב.


היום בית האמנים בתל אביב נמצא במעמד מיוחד הן בזכות התכנים ואיכות התערוכות והן בזכות המגוון הסגנוני והכמותי.


המדיניות בבית האמנים היא שילוב בין אמנים ותיקים עם הדור הצעיר. תצוגות פיסול וצילום לצד עיצוב מיצב ווידיאו. בית האמנים יוזם ויוצר שיתוף פעולה פעיל בארץ ובחו"ל


אימייל -artassoc@bezeqint.net

אתר אינטרנט - http://www.artisthouse.co.il/






תערוכות בגלריה

מקום שורה (02/05/2019 - 25/05/2019)


"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר
 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.
אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.
דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.
בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).
ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.
התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
.
 
:
 



"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר

 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.

אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.

דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.

בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).

ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.

התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

:

 

 


 
"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר

 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.

אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.

דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.

בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).

ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.

התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

:

 

 

 




"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר

 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.

אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.

דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.

בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).

ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.

התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

:

 

 





"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר


 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.


אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.


דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.


בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).


ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.


התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


.


 


:


 


 


 


 




"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר


 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.


אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.


דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.


בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).


ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.


התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


.


 


:


 


 


 


 




"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר


 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.


אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.


דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.


בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).


ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.


התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


.


 


:


 


 


 


 


"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר


 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.


אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.


דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.


בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).


ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.


התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


.


 


:


 


 


 


 


"מקום שורה"   תערוכה/נילי אריאלי       אוצרת/ד"ר דליה בכר


 גוף העבודות בתערוכה נעשה בשלוש השנים האחרונות. עקבות הזמן נוכחים בו.


אחד הדימויים המרכזיים בעבודות הראשונות של  נילי אריאלי הוא "סרגל העקומות". כלי שרטוט  ידני, שנועד להעתקת קווים עקומים ונזנח לטובת השרטוט הממוחשב. שימוש בסרגל  נקשר לדיוק, למשמעת ולכללים. כך גם המצע עליו עובדת נילי אריאלי - לוחות שטנצים (תבניות דפוס), ששימשו לחיתוך תעשייתי של מוצרי דפוס (קופסאות). דימויי הסרגל ומשמעותם בעבודות משתנה בהתאם למיקום, לאופן ההנחה על המצע ולחומריות. לפעמים הסרגל משוכפל כתמונת ראי ונראה כאיבר פנימי. לעיתים "קרביו" (הנגטיב) "הוצאו מקרבו" וקיבלו חיים משלהם. יש  והדימוי מפורק וחלקיו מרחפים ככנפי ציפור.


דימוי מרכזי אחר הוא דפים שלמים וגזירי דפים מצהיבים שנתלשו מתוך ספרו של הסופר האנגלי גרייהם גרין  Greene)1904-1991) "העוז והתפארת" – צמד מילים שנשמע בזמננו כקלישאה ומייצר אירוניה. הספר, התפרסם ב-1940 ויצא לאור בארץ בהוצאת "עם עובד" -  צמד מילים שהפך אף הוא טעון בציניות. "העוז והתפארת" כמו "עם עובד", "ספריה לעם" וכמו סרגל השרטוט משתייכים לעולם שאבד - עולם שהיה בו, לכאורה, סדר חברתי יציב, תקינות ואפילו אשליית צדק מסוים.  דימויי הטקסט הינם סוג של רדי-מייד, שהוצא מהקשרו הסיפורי, נשתל בסביבה חדשה והפך לדימוי חדש, אך ממשיך לשאת את  מטען השתייכותו הקודם. הדימוי הטקסטואלי מתפקד אמנם כחומר וכצורה בעבודות, אך הוא טעון ברוח ומנכיח זמן.


בעבודות רבות הודבקו שרבוטים, גזירים ופיסות מתוך עבודות יצירה של נכדיה. אחדים הפכו לתבליט, שאף הוא בבחינת שטנץ. נוכחותם המפתיעה והאותנטית של השרבוטים והדימויים התמימים בעבודות שוברת את הרצף הצורני והציורי וטוענת את היצירה בקסם של הראשוני והספונטני - שחף מכל יומרה אומנותית ומתאפיין בקסם המשחקיות (playfullness).


ברובד הגלוי, מתקיים בעבודות דיאלוג בין עקבות של עולם מתכלה, לבין דימויי תנועה וחופש הפורצים את גבולות התבנית, השורה והמקום ומייצגים התחדשות ויצירתיות. ברובד הסמוי, מתחת ל"עורו" החשוף של מצע העץ קבועות סכיני החיתוך של השטנץ - מרחב סימבולי המייצג סכנה.


התערוכה פורשת קשת רחבה של התנסויות ומטשטשת את הפער בין "אמנות  גבוהה" ליצירה ילדית-נאיבית. המשותף לכל  היצירות הוא  תחביר אישי ומקורי מאוד, העוסק בפירוק (תלישה, גזירה, חיתוך וקיטוע) לצד הפרה עקבית של "שטנציות" נתונה והרכבה של עולם אקלקטי מרתק. מול פוטנציאל השכפול האינסופי, המאפיין את תקופתנו, מציעה  נילי אריאלי עושר מפגשים מסוגים שונים, המנכיח את אותות הזמן.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


.


 


:


 


 


 


 
 






 





 
 


 
 
 





אוחזת, שומטת (07/03/2019 - 30/03/2019)

העיסוק בגוף דרך מעטה הבגד התחתון- זה שהכי קרוב לעור, זה שחבוי בין הבגד לגוף, מוצג כמעין דיוקן עצמי. הבגד כאובייקט המשקף מגדר, מעמד, מראה חיצוני, דימוי עצמי, מצב רגשי, אינו מפסיק לסקרן אותה בציוריה,מתפתח ויוצר עניין מחודש לאורך כל שנות יצירתה של גורביץ'.


פרטים נוספים על התערוכה




ילדות בלתי נשכחת (22/11/2018 - 28/12/2018)

התערוכה הקבוצתית 'ילדות בלתי נשכחת' עוסקת בנושא הילדות, בזיכרונות היפים, בזיכרונות הכואבים והעצובים ביותר.


פרטים נוספים על התערוכה




תחת שליטה (25/10/2018 - 17/11/2018)

המציאות הישראלית נותנת לנו אינספור אפשרויות להציג את הכוחניות בין שולט לנשלט והאמנות הישראלית מציגה את המצב באופנים שונים. גיא כהן בתערוכתו יוצר דימוי כוחני אשר מציג דיאלוג בין יחסי סאדו מזוכיזם לבין המצב בשטחים.


פרטים נוספים על התערוכה








כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית