העבודות בתערוכה 'חותם' מציעות דימוי שבור של גוף המוטבע בתוך משטחים של בטון גולמי ובתוך חומר פולימרי שקוף. הגוף משמש חותם, הד למה שהיה, לחיים ולמוות ולזיכרון חי.
חוברס שואלת את חומרי הגלם מעיסוקה כאדריכלית ומאמצת אותם לשפתה האמנותית.
במבט ראשון העבודות מזכירות באוניברסליות שלהם את יציקות השרידים האנושיים במומפיי ; רגע ודמות שקפאו במקומם והפכו לגלעד ויש בהם קריאה ואמירת "הנני".
גוף העבודות המרכזי בתערוכה מורכב מפרגמנטים של גוף השקועים בתוך בטון גולמי, לא מעובד. הן מציעות מעין תבנית או יסוד לקיום, לגוף, לחיים.
העבודות עוסקות באיחוי של שבר מתוך ובתוך זיכרונות וכאב ומנכיחות את שרידותם ואת כוחו וחסינותו של הזיכרון.