מוזיאון על התפר






אודות
מוזיאון על התפר בירושלים הוא מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית. המוזיאון מציג את האמנות כשפה נטולת גבולות כדי להעלות לדיון ציבורי סוגיות חברתיות שנויות במחלוקת. במוקד התערוכות המתחלפות במוזיאון עומדים תפרים לאומיים, מעמדיים, אתניים ודתיים בהקשריהם המקומיים והאוניברסאליים.

המוזיאון מחויב לבחינת המציאות החברתית של הקונפליקטים באזורנו, לקידום דיאלוג בצל חוסר הסכמה, ולעידוד מחויבות חברתית המבוססת על המשותף ולא על השונה.
המבנה בו שוכן המוזיאון נבנה בשנת 1932 ע"י האדריכל הערבי-נוצרי אנטון ברמכי.
בתקופה שבה היתה ירושלים מחולקת (1948-1967) שימש הבית כעמדה צבאית ישראלית אשר ניצבה על קו התפר בין ישראל לירדן מול המעבר היחיד בין שני חלקי העיר.


שעות פתיחה
ב,ד,ה: 10:00-17:00 | ג: 14:00-20:00 | ו:10:00-14:00

כתובת
רח' חיל ההנדסה 4, ירושלים

טלפון
02-6281278

אתר אינטרנט - http://www.mots.org.il/Heb/Index.asp


תערוכות במוזיאון

לא על הבגד לבדו (17/12/2020 - 31/03/2021)


התערוכה תפגיש אותנו עם דימויים שבאמצעותם נבקש ללמוד על הבגד ועל אלו הלובשים אותו.
האם ניתן באמצעותו של הבגד ללמוד כל כך הרבה על עצמנו? על מוצאנו ומצבנו הכלכלי, ועל המציאות שבה אנו חיים?
אנו מודדים לא אחת את האדם על?פי לבושו ועל?פי הבגדים העוטפים אותו, במקום שיימדד על?פי ערכיו, כישוריו ושוויו האובייקטיבי.
אנו שקועים במציאות שבה המותג, תג המחיר או הסימן המסחרי מכתיבים את יחסינו לסביבה ומנגד את יחסה אלינו ושואלים את עצמנו, האם עושה האדם את הבגד או שמא עושה הבגד את האדם? אם כן, מה עושה את הבגד חשוב כל כך בחיינו מאז שהתכסינו לראשונה בעלה התאנה אשר נקרה על דרכנו בגן העדן?
נתבונן בבגד כתופעה וכסממן המנכיח את הפערים בחברה במשנה תוקף ונפליג בחלומות על חברה שוויונית שרק הולכים ומתרחקים מאיתנו. נתעכב רגע מול מחול השדים המזין את תעשיית האופנה והביגוד ומול עולם הפרסום והשיווק האגרסיבי המקיימים מרדף בלתי פוסק אחרינו באמצעות המותגים המתחרים זה בזה ומגלגלים על גבינו תקציבים של מיליארדים. נחשוף מעט מתמונת המצב של מכונה משומנת זו המדרבנת אותנו כל העת לרכוש עוד ועוד.
תעשיית האופנה היא אחת התעשיות הגדולות והמזהמות ביותר על פני כדור הארץ. יותר מ? 80% מהעובדים במפעלי ייצור האופנה הן נשים שעובדות בתנאים קשים ובתמורה זעומה של 3 דולר ליום בלבד. נשים אלו מעולם לא יוכלו לאפשר לעצמן לרכוש אפילו את הבגדים הזולים שהן מייצרות. בארה"ב לבדה נזרקים מדי שנה 50 טון בגדים שמסיימים את דרכם באשפה.
גם אם נסיט את תשומת ליבנו אל עבר אופנה טבעונית השווה לכאורה לכל נפש המתפתחת לה כל העת ואינה מתפשרת על חומרים אורגניים, סחר הוגן, זכויות עובדים ותהליכי ייצור נקיים, נראה כי רק לכאורה מתנהל לו אפיק זה בתמימות שיש עימה מודעות מוגברת והקפדה על סביבה ירוקה. למעשה תוצרתה הסופית של מגמה זו רחוקה מלהיות שווה לכל נפש. עלויות הייצור שלה שוב הופכות את כוונותיה ומשרתות בסופו של דבר את בעלי היכולת והעשירים בלבד. יוצא שגם כך מחטיאים אנו את כוונותינו הטובות.
יצירתה של האמנית האמריקאית ברברה קרוגר "אני קונה משמע אני קיים"אשר התנסחה כך בעקבות המחשבה הפילוסופית של דקארט, "אני חושב משמע אני קיים" מבטאה באירוניה ובביקורתיות את הלך הרוח שבו מתנהלת החברה המודרנית אשר שמה את הדגש על המראה יותר מאשר על התוכן.






ראש ולענה (06/12/2019 - 06/12/2020)

על עמדת התצפית של המוזיאון נחשפים לראשונה פסלי המחאה של ראובן חזק. אלו הן דמויות אדם שהתעוותו מכאב וסיפורן הוא סיפור של השפלה ואלימות. פסלי ברונזה קפואי מבע המביטים בעיניים פצועות וחלולות בתחינה על העוברים והשבים, אלו שאיבדו עניין והפסיקו לשאול לאן הם הולכים ולאן הולכת התקווה שהייתה בראשית הדרך.
לפרטים נוספים






כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית


||