היצירה החזותית חוקרת את הדימוי של הצליל מראשית ימיה, שהרי בתקשורת ושפה עוסקת היצירה.
הצליל המוזיקאלי הקדום היה ראשית התקשורת הבינאישית ושדרכה יכלו הקדמונים
להעביר מידע, ידע וניסיון אשר היו בראש מעייני ההישרדות והקיום היום יומי.

כשהתווסף הדימוי, הצליל הפך למתאר הדימוי. כך החלה להתהוות שפה.

העברת הידע להישרדות הפכה זמינה, כך שסביב מדורת השבט ניתן היה לפתח את הסיפור והמיתוס.
ההודים רואים בצליל ה"אום", את הייצוג של האנרגיה הראשונית שממנה נברא הכל.
בתנ"ך נכתב: "ויאמר אלוהים ויהי אור" כלומר צליל הדיבור מתואר כאנרגית הבריאה.
חקר הצלילים משפיע על חיינו בתחומים רבים: רפואיים, פיזיקליים , כימיים וכו'.
מדע הקימטיקה (מיוונית= גל), בוחן את ההשפעה של צלילים על חומר. זהו מדע שהולך וצובר יותר ויותר הוכחות ומחקרים עם השנים, ולמרות שעוד רב הנסתר על הגלוי, רבים טוענים שזהו מדע העתיד.
הצליל הוא רטט תמידי. כל החלקיקים האטומים והמולקולות ביקום, נמצאים בתנועה מתמדת ומשחררים גלים חשמליים שמניעים את החומר ממנו הם עשויים (לדוגמא מים או אויר), ומשנים גם את החלל שסביב אותו חומר. כתוצאה מכך, כל החומר ביקום, מהבלתי נתפס בגודלו ועד החלקיק הקטן ביותר, מייצרים צליל.
בתערוכה זו אנו מייצרים את החיבור בין הצליל לדימוי, בין הניגון לסיפור באמנות המודרנית והעכשווית.
 
גבריאל אנגל