פוסט 67", תערוכת היחיד החדשה של מירי נשרי, משלבת בין חומרים חדשים וישנים של האמנית, שתחגוג במהלך התערוכה את יום הולדתה ה-67, במקביל לציון מועד החלטת האו"ם על חלוקת הארץ לפני 70 שנה, ולידתו של "המצב" שתחת צילו מתקיימים החיים עצמם.
חיילים אבודים בדיונה אינסופית מרכיבים מיצב צילומי, המייצר תחושה של אובדן ותלישות, בתוך רצף של מלחמה אינסופית, הממשיל בין ילד פגיע השרוי באמבט לבין הצללית האוחזת ברובה. בין הצללים, צצים גם חמורים, פרות ועזים תועים, "לא מעורבים" הנקלעים לקו האש. הדימויים נעים בין ריאליזם לסימבוליזם ורבים מהם עושים שימוש בטקסטורה הייחודית של מרקם העץ, המזוהה עם עבודותיה של נשרי בעשורים האחרונים. העיסוק במרקם משמש את נשרי כחלק ממהלך של ריאליזם חומרי, שבו טקסטורות וחומרים טבעיים מוחלפים בחומר קונקרטי המזכיר אותם. כך, במקום לצלם או לצייר בשר, פצעים, פרווה ועור, היא משתמשת במרקם העץ המדמה אותם. העץ משמש בעבודות המופיעות בתערוכה כמצע מאחד ומחבר - כרקע בעל נוכחות, הנדמה לעתים למים ולעתים לדיונות חול, מהן צומחים חיילים ואליהן הם שבים. חרפושית מצרית מטפסת במעלה הדיונה לעבר החיילים מביאה איתה ניחוח של מזרח תיכון קדמון.
* מירי נשרי היא אמנית בין תחומית. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות במוזיאונים
וגלריות בישראל ומחוצה לה, ובהם מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב. נשרי היא זוכת פרס שר התרבות ועבודותיה נכללות באוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון חיפה, ובאוספים פרטיים.
אוצרות: טופי סטולר, רוני קאופמןשיח גלריה בתערוכה שלי "פוסט 67" ביום הולדתי ה-67, שבמסגרתו אשוחח על עבודותיי עם ד"ר ברוך בליך, מרצה בכיר בבצלאל וחוקר אמנות. הערב יכלול גם הקרנת קטעים נבחרים מעבודות הווידאו שלי.
