נחשולי ברק- ציורים "לראות את הצלילים" / בית דונדיקוב, רחובות

המוסיקה, לה מאזין נחשולי במהלך עבודתו בסטודיו שלו ברחובות, ריתקה אותו מזה שנים רבות. בעיקר אהובה עליו מוסיקה תזמורתית- מטרום קלאסית ועד עכשווית.

לפני 4 שנים, תוך האזנה למוסיקה בסטודיו, "שרבט" משהו להנאתו. כשהסתכל על התוצאה נדהם לגלות שזה היה הביטוי שלו למוסיקה של  אדגר ווארז, המלחין הצרפתי העכשווי.

מכאן הוא אומר: "זה פרץ בזרם אדיר, התחלתי לצייר מלחין אחרי מלחין, עד שהשלמתי 65 ציורים שכל אחד מהם מוקדש למלחין אחר". לסדרת ציורים אלו קרא "מחוות למלחינים".

בהמשך צייר נחשולי ציורים רבים, שצוירו בהשראת מוסיקה, מתוך דמיונו החופשי. ציורים אלו אינם עוסקים ביצירה, או מלחין ספציפיים. לסדרת ציוריו אלו קרא "לראות את הצלילים". שם זה שאל מן הכתובים, ממעמד הר סיני, שם נכתב: "והעם ראה את הקולות".

במאמרו על התערוכה כותב פרופ' צבי אבני:.."הנטייה לחפש קשרים בין צלילים וצבעים קיימת בצורות שונות מדורי דורות. במוסיקה אנו מוצאים צלילי תיאורים ציוריים של נופים , אירועים והתרחשויות אנושיות שונות, ובציור אנו רואים חיבה מיוחדת של אמנים לצייר אירועים מוסיקליים ,כלי נגינה , תווים וכו'.

במהלך הרומנטיקה במאה ה – 19 גברו והלכו נטיות אלו , דבר שהביא בתחילת המאה  העשרים להיווצרות מודעת של חיפוש השורשים המשותפים לשתי האמנויות אצל יוצרים כקנדינסקי,קליי,שנברג, צ'ורליאניס ורבים אחרים.

מעצם מהותה השפיעה התפתחות המחשבה האבסטרקטית על הרצון לחפש את המכנה המשותף בין גישתם של מוסיקאים לצירופי צלילים שהשתחררו מחוקי הטונאליות המקובלים, ולציירים שוויתרו על האובייקט וציירו בדרך משוחררת לחלוטין מן הצורך לצייר את מה שרואות עיניהם. מכאן קצרה הדרך אל הניסיונות "לצייר" מוסיקה ו"להלחין" ציורים , ונחשולי ברק מוצא זה כמה שנים דרכים שונות להביע חוויות מוסיקליות – עם או בלי התייחסות למלחינים מסוימים, שהמוסיקה שלהם דיברה אליו ועוררה בו הד פנימי. חלק ניכר מציוריו הוא רואה כצירוף מופשט של "צלילים" כיד הדמיון הטובה עליו.

עושר הדימויים , הצבעים והצורות של ברק תמיד מרשים אותי , ואני נהנה כל פעם מחדש "להאזין" להם". חותם פרופ' אבני את מאמרו.

נחשולי ברק "מכור" לאמנות הציור עוד מימי נעוריו בברלין.

הוא נולד וחי בברלין שבגרמניה וחווה על בשרו את אימי המשטר הנאצי. בהיותו חבר בתנועת נוער ציונית- חלוצית הגשים את חלומו לעלות לישראל (בגיל 15), במסגרת עליית הנוער ולהצטרף כחקלאי לקיבוץ עין המפרץ .

בכל אותה תקופה עסק בפיסול וציור, אחרי שעות העבודה. בגיל 16 עברת את שמו לברק נחשולי, ושם זה לדבריו מאפיין את דרכו האמנותית.

בשנת 1953 עבר לירושלים, למד אמנות בבצלאל אצל האמנים: רודי להמן, מרדכי ארדון, מרסל ינקו ומיכאל גרוס, שהשפיעו, כל אחד בדרכו, על התפתחותו האמנותית. בתום לימודיו עבר עם משפחתו לתל אביב.

בשנת 1987, שנה לאחר מות רעייתו, הכיר את האמנית הרחובותית רחל גורדין (גם היא התאלמנה זמן קצר לפני היכרותם), עימה בחר לחלוק את חייו האישיים והאמנותיים. שני בני הזוג  פועלים ויוצרים בסטודיו משותף, בביתם שברחובות. (כל אחד מהם יוצר בדרכו העצמאית והייחודית).

יצירתו של נחשולי ברק נטועה עמוק במחצית השנייה של המאה ה- 20. כמנהגם של אמני התקופה נהג ברק לצאת אל הנוף ולצייר בו. הנוף, מסתבר, היווה עבורו רק מקור השראה לצורות, כתמים וצבעים. בתקופה מוקדמת נוכח הנוף בעבודותיו של ברק, אך לא באופן

ריאליסטי. קשה לזהות בציוריו מקום מדויק ומוגדר. לברק, חשוב הרושם שיוצרים הצבעים

והצורות על מצע הציור. במהלך השנים הפכה הצבעוניות של ציוריו למצומצמת יותר ומונו- כרומית. סגנונו נע בין הפיגורטיבי למופשט. הוא פיתח טכניקה ייחודית של הדבקת נייר עיתון על גבי בד הציור, עליו הוא מצייר את ציוריו. ציוריו "המוסיקליים", בהם הוא מתרכז בשנים האחרונות, אבסטרקטים באופיים. הם מבוססים על קווים תחומים, לצד כתמים עזים של צבע. ציוריו הם לרב אינטנסיביים  ומתאפיינים בצורות חופשיות ובמבע אקספרסיבי וחלקם האחר מאוורר יותר ומתאפיין בריתמוס חם ורוגש.

 בחודש מרץ 2010 הוצגו עבודותיו של נחשולי במסגרת הכנס האקדמאי הבינלאומי "רואים את הקולות", שנערך על ידי האקדמיה למוסיקה ולמחול, ירושלים, בקמפוס האוניברסיטה העברית, גבעת רם. זהו הכנס הראשון שנערך בישראל, שעסק בחיבור בין מוסיקה לאמנויות. עבודותיו של נחשולי זכו להצלחה רבה ולביקורת חמה ונלהבת מצד באי הכנס ומארגניו.

תערוכותיהם המשותפות של נחשולי וגורדין, עסקו ברובן בנושאי אדם וסביבה. הם גם השתתפו בפרויקטים אמנותיים למען השלום, בין השאר בגבעת חביבה, בתערוכה "גדר גבול" ובתערוכה "ותשובתנו שלום", מטעם מוזיאון בר דוד, בה תלו כ-100 אמנים את עבודותיהם על גדר המערכת בגבול הלבנון, מול מעוזי החיזבאלה.

גורדין ונחשולי הוזמנו להשתתף בתערוכה בינלאומית נודדת בנושא הדיאלוג בין שלוש הדתות המונותיאיסטיות, המהווה גם דיאלוג בין בני עמים ותרבויות שונות. התערוכה נפתחה בתחילת שנת המילניום וממשיכה להיות מוצגת גם כיום. בתערוכה משתתפים גם אמנים מארצות ערב, שאיתן אין לישראל קשרים דיפלומטיים. גורדין ונחשולי  מייצגים את ישראל בתערוכה חשובה זו.

נחשולי ערך שורה ארוכה של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות, בארץ ובחו"ל. עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים רבים. 

במהלך התערוכה יוקרן סרט רטרוספקטיבי על האמן ויצירתו ובו פרק המוקדש לציורי המוסיקה שלו.