מעברים / גלרית הבית הירוק

תערוכת מעברים

29.10.2014 - 31.8.2014

התערוכה המתקיימת בסתיו, תוכננה במהלך מבצע “צוק איתן”, בתקופה של מתח ודאגה, אזעקות, גשם של פצמ”רים וטילים על ישובי הדרום ומטחים יומיים לעבר המרכז. נושא התערוכה, מעברים ניתן לה בשל חילופי העונות, אך בעיקר בשל המעברים הפיזים והנפשיים שתושבי ישראל עברו בחודשי המלחמה. בתערוכה, מביעים האמנים המציגים את תחושותיהם לגבי מעברים שחוו. העבודות הרבגוניות מראות את הבטוי האישי של כל אמן ואמן ודרכי התמודדות שלו לשינויים פיזיים ורוחנים במהלך החיים. למעברים דרכי בטוי שונות והם מתרחשים במגון רחב של תחומים: בטוי אקטואלי למעבר בין מלחמה ומתח למצב של רגיעה מובעים בעבודות של אשר גיבל, גיהאן חזאן, הלנה גת ושני אמנים תושבי הדרום אבירם בארגיג ושלומי אזר.

מעברים פיזים ודמיוניים בין ארצות מתרחשים בציורים של האמנים ז'ק וינונסקה, אמן שעלה לארץ מצרפת, (דמות היהודי הנודד, עם שק הנדודים הנצחי ודמות היהודי הנושא על כתפיו את העולם כולו (אטלס) וענת אגמי שציירה את המעבר מאפריקה שהתרחש בדמיונה בלבד. מעברים המתארים שלבים במהלך החיים לידה, התבגרות זוגיות, משפחה, פרידה ומוות, מתוארים בציורי האמנים רבקה רז-צובארי, עדי לב, יחיאל וייס, ז'ק וינונסקה ונעמי עשת-רוזנצויג.

אבירם בארגיג, צלם צעיר שמתמקד בעיקר בנושאים פוליטיים חברתיים, מציג בתערוכה 2 סדרות: 

א. מיגוניות בעוטף עזה, בהם מוצאים בני משפחתו, דרי הקראווליות, מסתור מפני טילים ופצמ"רים. 

ב. אבסטרקט שבקטל בכבישים, צילומי סימני תאונות דרכים שנוצרו על קירות הפרדה בכבישים המהירים.

ג’יהאן חזאן מכפר יסיף הביעה את חרדתה לגורל העולם החפשי והדמוקרטי לאור מעשי הזוועה הבארברים של ארגון הטרור דאעש כנגד העולם המתון והדמוקרטי בציורה "טיהור אתני".

ציורי הנוף של האמן שלומי אזר, תושב באר שבע, צוירו בתקופה האחרונה, בצל מבצע צוק איתן. מאחורי הפסטורליה מסתתרים רגשות עזים, כעסים, מחשבות נוגות ופחדים חבויים. ציוריו משקפים את השינויים בחייו, בתקופה סוערת ומתוחה, בתקווה למעבר ממצב מלחמה לרגיעה מחושך לאור.

אשר גיבל מציג סדרת עבודות בשם ניצ(ר)ת הרימון. לרימון כפל משמעות. הרמון, מחד, סמל הפריון קשור לחגים היהודיים החלים בסתיו ומאידך נתפס ככלי משחית, שתוכו אינו פריון אלא הרס, כאוס ומוות

.

בטוי שונה למעברים - בעולם הצומח מוצאים בעבודות של האמנים בלה ליפשיץ (רימונים, תפוחים וטריפטיך של שלושת שלבי הפרח, ניצן, פריחה וקמילה), כלניות, פרח החורף בעבודות של תמר לקנר-דולוב.

את מעבר עונות השנה מציירות שתי אמניות, תמר לקנר-דולוב ואילנה קורנבלום שמציירת את השינויים בעץ עם השתנות עונות השנה, כשכל עונה משקפת התחדשות ואופטימיות.

הלנה גת מתארת בצבעים עזים ארוע חברתי משנת 1938 טרום מלחמת העולם השניה. בציורה ''חגיגה לפני המלחמה'' מתארת האמנית תקופה בה אנשים נפגשו וחגגו בלי לדעת את הגורל העגום הצפוי להם עם פרוץ מלחמת העולם השניה, עת נשלחו למחנות הריכוז והההשמדה שהוקמו באירופה.

סגנון הציור של ענת אגמי, מכונה "אגמיזם". ציוריה נובעים מתת המודע, ללא תכנון. "לרגע זה נראה כאילו אפריקה עברה דרכך, הנחת את הצבע מצד לצד ותת המודע שלך נזרק אל הבד כעת עוברת כאן הרוח היא תישוב לעד."

קרולינה גולדנברג-לובושיץ מציירת מעברים מבעד לשערים פתוחים וסגורים, בעלי צבעוניות המשתנה.

נילי ללום מתארת מפגש מסקרן בין עבר להווה, מעבר בין אדריכלות ישנה לחדשה, בציורה "בין ישן לחדש", תצפית מיפו לכיוון תל אביב.

מעברים בין חברה מסורתית למודרנית מוצגים בעבודות של היאם מוסטפא מדלית אל כרמל, שמתמקדת בציוריה באשה בחברה הדרוזית, שהפכה להיות אשה מודרנית כמוה משוחררת מכבלים, חפשיה ועצמאית. מאידך נשים, בגילה של אימה, שמפנות גב וראש לכל העולם הולכות בדרכים שהחברה בחרה בשבילן.

יחיאל וייס, מצייר בעיקר את האהבה שבתקומה, הצמיחה והחידוש של חיים חדשים, זכרון צרוב שמתוכו מתפרצים בכח ובעידון עתיד חדש וחיי יצירה. האמן מציג דמות אשה, שבידה אגס, סמל לפוריות שאולי חלפה עם השנים. הציור מבטא את היכולת הנשית המופלאה ליצור חיים חדשים.בציור השני שתי נשים, אם וביתה, חבוקות, שלוות וצפור דרור המסמלת את החופש, נחה על יד הבת.

רבקה-רז צוברי חוקרת את מהות האישה, מה היא מסמלת? מה המחשבות, הרצונות, ההוויות, החוויות, התפקידים, הרוחניות, העוצמות שלה ועוד.ונותנת פרשנות משלה לתפקיד האישה ומבט אל החיים האישיים שלה באמצעות ציוריה.

גלינה קורוב-כהן מציירת זוגות על רקע גן עדן ועץ המשאלות, בטוי לרצון למעבר לחיים טובים והרמוניים.

רחל טוקר שיינס מציגה סידרה מדיטטיבית שנוצרה משילוב המעברים בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, כאשר כל ציור מסמל מרכז אנרגיה שונה בגוף ובתודעה. סידרת מרכזי האנרגיה היא סידרה מדיטטיבית שנוצרה משילוב המעברים בין העולם הגשמי לעולם הרוחני כאשר כל ציור מסמל מרכז אנרגיה שונה בגוף ובתודעה.

הציורים של בנימין אלרון משלבים נופים שונים ודמויות מקוריות הצומחות מנופים אלה. העיוות הקל של הדמויות מנסה לפתח דיאלוג של שלמות ומעבר הזמן המשפיע על פניהם. המעבר בציורים אלו מודגש על ידי שילוב אלמנטים חייתים בדמויות.

דגנית עמיר יוצרת קולאז'ים דיגיטליים מדימויים שחיפשה ומצאה ברשת הווירטואלית. האמנית עושה שימוש במוטיב החוזר של המערה, המאפשרת כניסה פנימה ויציאה אל המציאות המוכרת, מאזכר תהליכים של כניסה לתת המודע ויציאה ממנו.

בתערוכה מציגים עשרים ושלושה אמנים:

אבירם בארגיג, אילנה קורנבלום, אשר גיבל, בלה ליפשיץ, בנימין אלרון, ג'יהאן חזאן, גלינה קורוב כהן, דגנית עמיר, היאם מוסטפא, הלנה גת, ורדה שילה, ז'ק וינונסקה, יחיאל וייס, נילי ללום, נעמי עשת-רוזנצויג, עוזי זק, עדי לב, ענת אגמי, קרולינה גולדנברג, רבקה רז צוברי, רחל טוקר-שיינס, שלומי אזר ותמר לקנר דולוב.

אוצרת: אדר' נעמי עשת-רוזנצויג

jerusalem.naiveartfestival@gmail.com 

התערוכה תנעל בתאריך 29.10.2014

כל עבודות האמנות מוצעות למכירה.