שפת עין / מלון דיאגילב לאמנות

עיניו של האדם לוכדות ומצרפות דימויים לביטוי רגשות, דעות והשקפת עולם.
המשורר משתמש בתכונותיה האסתטיות של השפה בנוסף למשמעותה המילולית. אות ועוד אות מתחברות למילה ויחדיו הן יוצרות משמעות ייחודית וביטוי פונטי, אלה נוספים למראה הגרפי של הטקסט. השורות מחוברות זו לזו באמצעות לולאות הנקראות "עיניים". "עיניים" של חוט משורה אחת, כרוכות האמן, באמצעות הצבע, יוצר קוים וכתמים ונוצרת אשליה של אור, תנועה, נפח ועומק. באומנות הסריגה, סביב ה"עיניים" מהשורה הסמוכה לה.
העבודות בתערוכה מעבירות אלינו את שפת העין של כל אמן הנחשפת לצופה כנקודת מבט ייחודית.

"…רגליה באויר, ראשה בענני רצפה."
רוני סומק, מתוך שירו "מפית"

רוני סומק בשירו "מפית", המתורגם ל-9 שפות, מביט ורוקם חוט דמיוני בין השמיים והארץ, הנשגב והנוכח. העיניים של אניסה אשקר קוראות לנו להתבונן בהן דרך המילה הכתובה לצידן ולחוש במיצב הכתנה תחושות של זיכרון וחוויות אוטוביוגרפיות. ארז רימון, אמן העוסק בסריגה כסוג של הכרח קיומי, סורג מפל של רגשות בחלל הלובי, המתחברים לרישומי הסריגה של חווה פוליבודה.

קבוצת "המלטשה", קבוצת אמנים מתחומים עשייה שונים, יוצרת וחיה באיזור התחנה המרכזית, איזור הדימדומים התל אביבי ובוחנת בעין חדה את הסביבה בין הזרות והארעיות לבין הנוכח והקיים.

הצופה מוזמן לבחון בעיניו את מה שראו עיני האמן.