אהרון הרצוג צייר רומנטיקן. כתב היד הציורי שלו הוא רומנטי ורגיש. נושאי הציור שלו מביעים בעיקר נופים טבעיים ואנושיים. ים, הרבה ים דמויות נשיות ונופי טבע.
זוהי מציאות גיאוגרפית ואנושית. בדי הציור שלו שופעים תיאורי צבע חופשיים ומשוחררים כפי שהוא רואה אותם בעיני רוחו ומכחולו. ציוריו מקבלים אפקטים של ישירות, מיידיות ופתיחות. יש בהם שפה הנשענת על מקורות ממסורות אימפרסיוניסטיות ואקספרסיוניסטיות, בייחודיות ובעוצמה ציורית עצמאית. זו שפה המטשטשת את הגבול השברירי של קליטה והבעה, שפה של צבעים עזים ושל מזג יצירתי שאין לו מנוח, שפה של התרשמות אקראית שנותרה חקוקה בזיכרון, של עוצמה רגשית והעזה. זו שפה שאין לה אינטרס או תכלית, מלבד הגשמתה האסתטית בדיאלוג שהיא יוצרת.
פול גוגן כתב ב- 1899 על "התפקיד המוזיקלי של הצבע בציור המודרני": "הצבע, שהוא בעל ויברציה כמו המוזיקה, הוא בעל יכולת להביע דברים הכלליים ביותר, המעורפלים ביותר שבטבע. האמנות היא שיר מוסיקלי ללא מילים. המהות שביצירה מביעה בדיוק את מה שלא ניתן להביעו. היא השתלשלות של קוים, צבעים, צלילים". כך בעבודתו הציורית של אהרון הרצוג יש תמצית המאפשרת דיאלוג משוח בצבע ובצורה.
זו שפה הנבראת בכל פעם מחדש, זו שפתה של האמנות.
אוצרת: רחל זיו

יחסי ציבור: מיכל סדן
תיאום ביקורים בתערוכה בטלפון:03-6406493

אוניברסיטת ת"א רח' ג'ורג' וייז 24 תל אביב