.התערוכה החדשה של ליטל לב כהן מורכבת מציורי שמן על בד, גדולי מימדים, וציורי שמן על בד קטנים. הציורים הגדולים מציגים אובייקטים מונומנטאליים, גדולים מהחיים, שניתן לראותם ככליי קיבול אשר מכילים בתוכם מנגנוני טיהור וזיקוק.
קנה המידה של הדימויים יוצר מערכת יחסים בין האובייקט לבין הגוף האנושי. הפונקציה של האובייקטים הללו היא מעין מימיקה של המכונה האנושית: אלו גופים אשר מהדרים ומסגננים את עצמם, מלבישים את עצמם בשילובים אסתטיים שונים, בעודם נאבקים לטהר את עצמם ללא הרף. במודע או לא במודע, הם מכווננים לסנן רעלים ופסולת נפשית.
אסופת הכלים מורכבת ממערכות זיקוק היברידיות שרומזות על העתיק, העכשווי ועל חזיונות מן העבר על איך יראו, ישקלו ויפעלו בעתיד הכלים. בחוויה האישית של האמנית, האובייקטים הם כליי קיבול מנטאליים ומנטרות ויזואליות, שניתן להשתמש בהם כמחוללי מוטיבציה בתהליך טיהור-עצמי.
ההשהיה של האובייקטים בחלל המצויר מחזירים את הדימויים למחוז הרעיוני והדמיוני. הם מצליחים כמעט לשכנע את המתבונן שהמכניזם שלהן עובד, ובאותה העת הם מייצגים גישה נאיבית של "עשה זאת בעצמך" כלפי טכנולוגיה.