עבודות הפיסול של דן משה יושבות על קו התפר שבין מערכות לבין מבנים. מערכיו המורכבים, העשויים מחומרים לא שגרתיים כגון גומי, שמן זית, שערות, קליפות ביצים, מבחנות וקיסמים – פועלים כמין גוף חי שסופג את הסביבה שבתוכה הוא מוצב, ומגיב לנוכחות של הצופים, כמו גם לארכיטקטורה של חלל התצוגה, ההופכת למרחב של התרחשות ספק פולחנית ספק מדיטטיבית. העבודות של משה קשות להגדרה: הן מתנשאות אל מעבר לאובייקט, אולם גם אפיון שלהם כפסל יחטיא את הייחודיות הרדיקלית שלהן.

התערוכה הנוכחית היא תוצאה של ביקור במערת הקבורה של רבי נחמן באוקראינה. היא מורכבת ממבנים דמויי תאים, חממות, או מערות קבורה, ההופכים תחת ידיו של משה למקומות התייחדות.
בתוך כל אחד מהמבנים מצויה מערכת של אובייקט, מעין הפשטה של קבר, שביחס אליה הצופים מרחיבם את המודעות לגופם, לאיכויות הפיזיות של הגוף, כמו גם לאפשרות שלו לעבור תהליך מואץ של הקדשה.

עם סיום לימודיו בבצלאל בשנת 1992 הציג דן בצלאל משה תערוכת יחיד במוזיאון ישראל, ירושלים (אוצר: יגאל צלמונה), והשתתף בתערוכות חשובות שונות, ביניהן ארט-פוקוס 1994 (אוצרת: שרית שפירא).
זו תערוכת היחיד הראשונה שלו מזה חמש עשרה שנה.