תערוכות > סיביר הפראית - תערוכה של אמן סשה גנלין
סיביר הפראית - תערוכה של אמן סשה גנלין / גלריית אשכול הפיס27/05/2013 עד ה-20/06/2013בפעם הראשונה שהגעתי לכאן הייתה באוקטובר כשהשלג כבר ירד על מדרון הר הדבן, והשרשאות על גלגלי המכוניות שנסעו עליו רעשו. חגגתי את יום הולדתי ה-22 על החוף, לא ציירתי, רק התבוננתי על המים ועל האופק המשתנה ללא הרף. צייר מקומי שמבין עניין, הצהיר כי הבאיקל משתנה חמישים פעם ביום. לא ספרתי, אבל אני זוכר היטב שהיה מעונן והרחק באופק הבליחה קרן אור שהגיעה עד המים דרך וילונות השמיים. זאת הייתה חגיגה שלמה, מופע גרנדיוזי שהועלה מול אדם בודד הישב בשורה הראשונה, מול הגלים. בחוף ממול – הרים – היה כל כך בהיר ובצבע כה כחול שאפילו לא ניסיתי להעביר אותו בעזרת צבעים – בכל מקרה אף אחד לא יאמין לי, אני בעצמי לא האמנתי מאוחר יותר. אי שם במרחקים התחיל לרדת גשם ברצועה דקה, והחל להתקדם אליי. אני נזכר בנסיעה: כשפשוט חיפשתי חומרים לעבודת גמר שלי. נסעתי, טסתי והלכתי ברגל מהטינדה עד סברובייקלסקי, חייתי בטייגה עם קודחים וגאולוגים בהרים. כעת, מתחת לחלון ובין הספרים הכל נצבע בצבע נדיר של ורוד-סגול בזכות אבן הצ'רואיט. באותו יום הגשם לא הגיע עד אליי. עליתי על גבעה ובפעם הראשונה נגלה לפניי הצבע הירוק של מי הבאיקל, ראיתי את הקרקעית, אבל לא השליתי את עצמי בנוגע לעומק. בדיוק באותו רגע הרגשתי לראשונה ולתמיד את הטבע. הפאר והראשוניות שלו. כשאתה טס על מטוס An-2 מעל טייגה סתווית שעה, שעתיים, והגבעות, וורודות משיחי פירות היער, ורק בגלל הקרחות השחורות והעצים הצעירים המבצבצים בין הגזעים השרופים אתה מבין שהאדם לא תופס הרבה מקום בארץ הזו, וטוב שכך. יצא לי להפגש שוב עם הבאיקל שבע שנים מאוחר יותר. היינו 26 אמנים צעירים מכל קצוות הרפובליקה, עבדנו בבית האמן, באותו המקום בו מהאגם נשפך ברוחב קילומטר נהר האנגרה. סוף החורף, האביב קרב. הבאיקל היה מסנוור. ההרגשה כאילו שאתה נמצא בגובה של 11 ק"מ, מעל העננים, ובינך ובין השמש אין כלום מלבד זוהר. הרחקתי לכת מהחוף על השדה המושלג והרגשתי שאני נמצא באולם תצוגה קסום, שעל רצפותיו זרוקים כגושי קרח בצבעי קשת בענן תכשיטים, והגבעות בצדדים הם כמו פסלים נפלאים, והכל יחסי, ואני כאדם, כה קטן. כדי לעקוף "פסל" אחד נדרשת שעה לפחות, והסוף של ה"אולם" נמס באובך חורפי שרק הפסגות המסנוורות של הר הסאיין מרחפות מעליו (קראתי לתמונה שציירתי אחרי זה "הסאיין נראה בבהירות").והערפל שגולש בבקרים מעל נהר האנגרה. איך להעביר את אותו אור טהור, השוטף את הכל, בוהק הגבעות והקשת בענן בכל גוש קרח מתחת לרגליים? באיזו שפה צריך לדבר כשרגשות זרים ממלאים אותך? אי אפשר להעתיק את הבאיקל, הוא מאבד את הרגשת השלמות שלו, ואיתה נאבד הכל.העתקת הטבע האריסטוטליאנית צריכה להתגלות דרך חיקוי הגאונות היוצרת שלה. בכל פעם אתה נאלץ להמציא את הטבע מחדש, ואז, מסתבר שאתה מצליח להעביר בצורה נאמנה את מה שראית וחווית. כמובן שגילויים צנועים אלה נעשו על ידי אחרים לפני המון זמן, אבל הם מקבלים תוקף כשאתה מרגיש אותם על בשרך. באמנות, כמו באהבה, התקדמות היא דבר יחסי. בכל פעם אתה נדרש לגלות הכל מחדש. ובאותו הזמן לא צריך לחשוב שאתה הוא בעל האמת האוניברסלית הזאת. מיקום - גלריית אשכול הפיס רח' רוקח 118 ר"ג
03-6121712 שלוחה 2 לפרטים נוספים זמנים - 27/05/2013 עד ה-20/06/2013 פתיחת התערוכה - 27/05/2013 הפתיחה החגיגית ביום ב-27 למאי 2013 בשעה 19:30 קישור - https://www.facebook.com/events/135228266670044/ |
התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.
כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית
||