שיתוף התערוכה:

רטרוספקטיבה קטנה / מגדלי משה אביב



הצילומים באדיבות מגדלי משה אביב

30/11/2018 עד ה-25/12/2018

מחקרים על הקשר בין צבע למוסיקה, גילו כי ניתן לנבא בדיוק של 95% את סוג הצבע שאנשים יקשרו ליצירה מוזיקלית ספציפית. פעמים רבות אנו שומעים על תמונה ש"שרה" או על צבעים ש"מרקדים", או צבעים "רעשניים" ו"צועקים". וגם במקורותינו היהודיים קיים הביטוי הידוע "וכל העם רואים את הקולות". למעשה שני המדיומים האמנותיים חולקים לא מעט מן המשותף, החל מהיסודות ההרמוניים והטונליים המשותפים לשניהם, ועד הדרגות השונות של הנפחים והמקצבים, משחקי הצליל והתנועה בחלל, המצטרפים יחד לכדי יצירת אמנות. קשר חזק זה שבין השפות – המוזיקלית והחזותית, מהווה את הבסיס הפילוסופי והרעיוני לתערוכתו החדשה והייחודית של הצייר והמוזיקאי רוז'ה ישי, המהווה את תמצית מפעל חייו האמנותי, לאורך יובל שנים.

"הקשר בין מוסיקה לציור נובע מההרמוניה הבלתי אמצעית והכמעט אינטואיטיבית  שבין העין לאוזן, והגשמתה מאפשרת לחוות את ה'ציור המוסיקלי' וה'מוסיקה הציורית' בעזרת המחוות והכוונות של הלב", אומר רוז'ה ישי.

 

רוז'ה ישי, צייר, מוזיקאי ומייסד אנסמבל 'האמן חי', הוא אמן בינתחומי בעל שפה ייחודית. הפרקטיקה המקצועית שלו משלבת בין מוזיקה, ציור, שירה והוראה, והוא מעיד כי חייו המקצועיים כמו גם הווייתו נעים ביניהם. הרקע המקצועי שלו במוזיקה והתעמקותו בהגות ובפילוסופיה, מעניקים ליצירתו עומק וממד רפלקסיבי. ישי, שחי ויוצר בירושלים, עוסק בסוגיות אוניברסליות ומתחקה אחר הדימוי האנושי, תוך יצירת אמירה על החברה העכשווית.

יצירתו של רוז'ה ישי נעה בין האבסטרקטי לפיגורטיבי. הוא עושה שימוש בטכניקה מעורבת, המשלבת טקסטים ומוסיקה מתוך שיריו, כחלק בלתי נפרד מן הדימוי, בשילוב חומרים שונים, בדים, יוטה, חיתולים ותבלינים...  יצירותיו הרפלקסיביות, מתחקות אחר המצב הקיומי, כאשר במוקד מצויים דימויים אנושיים ואיברים כראש, עיניים וידיים, באמצעותם הוא מבקש להעמיק את חקירתו על גוף האדם, ובמקביל לייצר אמירה פילוסופית על האנושות. ישי יוצר גם קולאז'ים בטכניקה מעורבת, העוסקים בתרבות ובחברה העכשוויות, תוך התייחסות לאייקונים היסטוריים מתחום הפוליטיקה, הקולנוע והחברה.

 

אחד הנושאים המרכזיים ביצירתו הוא מוטיב האם. "מתוך התבוננות ביצירתי החזותית ובכתביי, אני מנסה להגדיר את עצמי", אומר רוז'ה ישי. "האם אני צייר פיגורטיבי – אבסטרקטי, קצת משורר, קצת שחקן, קצת מוזיקאי, קצת סקרן.... אך יותר מכול אני צייר התר אחר דמות - דמות אמי. דיוקנאות האם מהוות יצירה אליה יש להיכנס, לשוטט בה, לחיות בתוך צבעיה, להיות בתנועה באמצעות ההתרשמויות, העקבות של הצבעים והקווים. המרחב והמקום מהווים מבוך. ההליכה הסימבולית של הצבעים יוצרת תנועה מהשחור הדמיוני המוחלט, דרך החשוך, ולבסוף אל הלבן הדמיוני המוחלט - הבהירות. השחור המוחלט והבהירות המוחלטת - האוטופיה. הגישה שלי בהליכה הסימבולית הזאת היא להעניק חיים לרגעים הקטנים של הגוונים, למעבר המדורג מצבע אחד למשנהו. בפרויקט "אם", איני מפנה את מבטיי אל העבר. איני תר אחר תנאים נאותים לשיבה. אין בי נוסטלגיה. רק אמירה, מעשה, עבור אמי המתה שלא עלה בידי להביע בפניה את הוקרתי ואת אהבתי. נדרשו לי יותר מששים שנה כדי להבין את טעויות ההבנה שלי ואת חוסר הצדק שלי כלפיה. הפרויקט האמנותי שלי הינו מחווה לאמי ולכל האימהות, מתוך רצון לחלוף מעבר לכל הפרשנויות וההצטדקויות, הפסיכולוגיות או האחרות. כצייר, במשך השנים ויתרתי על הרצון לצייר דמויות דומות (פיגורטיביות), של פנים נעדרי חידה. אני משרטט סקיצה בלבד באמצעות מספר קווים, ומתיר לצופה, זה שיכול לראות, את החופש להציף בתוככי נפשו את הפנים, באמצעות הלם ויזואלי המונע על-ידי הסקיצה שלי. אני מעלה זיכרון פנים, תנועה. אני מחפש את הרגע העתידי של המפגש בו העלאת זיכרון הפנים תגיע לעינו של הצופה. הדו-שיח הזה בין הצופה לנצפה מעניק חירות של אינטרפרטציה".

 

מעטים האמנים בישראל ובעולם בכלל, המחזיקים מאחוריהם רפרטואר אמנותי כה רבגוני. כזה המשלב לאורך מעל ליובל שנים, עיסוק אינטנסיבי באמנות פלסטית לצד מגוון כה רחב של סגנונות והשפעות מוסיקליות. גם הביוגרפיה המרתקת וסיפור חייו רב התהפוכות, יכול להוות מקור השראה לרבים. ישי נולד בעיר אורן שבאלג'יריה ב- 1941, והתנסה כבר בילדותו במגוון רחב של סגנונות מוזיקליים, לצד עיסוק נרחב באמנות פלסטית. בהיותו בן 16 למד בפריז ב-'סקולה קונטורוס' המפורסמת, ובגיל 18 (!!!) כבר הפך למורה באקדמיה. באותו הזמן נרשם במחלקה לאתנו –מוסיקולוגיה במוסד האקדמי הידוע Ecole des Hautes Etudes. לאחר הופעות יחיד רבות בצרפת, גרמניה, הונגריה ותוניסיה, זכה רוז'ה למלגה באקדמיה של בודפסט, שם עסק במחקר על הפולקלור ההונגרי, וכן על שיטותיהם של ברטוק וקודאי. שהייה ממושכת באיראן הפגישה אותו עם המוסיקה המזרחית, אותה המשיך לחקור ולרכוש במכון למוסיקולוגיה של פריז, שם למד מוסיקה איראנית אצל ג'משיד שמיראני, ומוסיקה סינית ווייטנאמית אצל טראן ון קה. באותה תקופה הקים בפריז את 'להקת רוז'ה ישי', שכללה ארבע גיטרות וכלי הקשה איראניים. עבור הלהקה כתב יצירות שונות, וכן את רוב העיבודים, ועמה הופיע כסולן במקומות רבים, כולל קונצרט במרכז פומפידו, סביב מוזיקה יהודית-ספרדית. ב -1981 עלה רוז'ה ישי לישראל והפך לחבר באנסמבל ירושלים למוסיקה עכשווית, ומורה במרכז למוסיקה ירושלים, החל להופיע בקונצרטים רבים (סולו גיטרה), כתב עיבודים לשירי לאדינו לאברהם פררה והקליט. בשנת 2000 ייסד את אנסמבל "האמן חי" בו הקים פלטפורמה לסדנאות ולקונצרטים. רוז'ה הופיע תכופות על בימות הקונצרטים כסולן או באנסמבלים (כולל הופעות בפסטיבל ישראל ופסטיבל עכו). הרפרטואר העשיר שלו כולל יצירות מאת מלחיני הרנסנס והברוק, מוזיקה בת זמננו- ברטוק, וילה לובוס ומלחינים ישראלים, מוסיקה איראנית, מוסיקה יהודית-ספרדית (לדינו), וכמובן יצירות מפרי עטו, וטרנספוזיציות ועיבודים רבים שלו, הנשמעים תכופות ברדיו ובטלוויזיה.

אירוע הפתיחה לתערוכתו של רוז'ה ישי 'רטרוספקטיבה קטנה' יתקיים ביום שישי 30/11 בשעה 12:30

מגדלי משה אביב, רחוב ז'בוטינסקי 7 רמת גן. נעילה 25.12

ניתן לראות את התערוכה 24 שעות ביממה.




מיקום - מגדלי משה אביב
מגדלי משה אביב, רחוב ז'בוטינסקי 7 רמת גן- פתוח 24 שעות.


זמנים - 30/11/2018 עד ה-25/12/2018

פתיחת התערוכה - 30/11/2018, שעה - 12:30


התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.








כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית