תערוכת היחיד הרביעית של ערן וולוקובסקי בגלריה.

 

יוסי קליין כותב בטקסט הקטלוג לתערוכה:

... ערן איננו אנתרופולוג, אך במסע החדרים הציורי שלו הוא מתעד את השינויים שחלו בחייו שלו, ואגב כך גם בחברה בכלל. החדרים האלה על חפציהם נראים לכאורה כמצע או אמצעי למימוש אפשרויות ציוריות, אך הוא לא מסתפק בכתמי צבע וצורה מופשטים. החלל והחפצים שבתוכו אמנם אינם מתוארים באופן מדויק, אך תנוחתם ופרטי הטריוויה הבנאלית הנלווים אליהם יוצרים מעין קטלוג שהוא גם תחנות חיים. 

הרהיטים והחפצים היום–יומיים מצוירים בתנופה עזה על משטחי דיקט גדולים. המכחולים שבהם הוא משתמש עבים, והצבעים תעשייתיים. בציור כזה אין מקום לעידון, לירידה לפרטים ולגימור דקדקני. הפריטים מובאים בתמצות: שלט הטלוויזיה, למשל, הוא פריט קבוע בכל סלון וכאן הוא לא יותר מקו שחור. פריטים אחרים - מנורה, מחשב או קערה - מופיעים פה ושם כחתימות או מסמני טריטוריה ספציפית, אישית. החדרים מצוירים מלמעלה, מנקודת מבט שנמצאת במקום כלשהו קרוב לתקרה. זו נקודת מבט שהופכת את החדר המוכר למרוחק, לתצוגה, לכמעט תפאורה. 

אבל יש בסדרת ציורי החדרים של ערן וולקובסקי יותר ממשחק בהעמדה ובצבעים. בצד המתח שבין שיגרה ובנליה לבין הצבעוניות החריפה ונקודות המבט המרוחקות, יש כאן מסע בזיכרון. דירות הן תחנות בחייו של אדם. התערוכה לא מנציחה את המסע בין התחנות, אבל משחזרת את הזיכרון שהן משאירות. הצורות העיקריות נשמרו, אחרות טושטשו. וולקובסקי אינו נאמן לצבעים או לצורות המקוריות אלא למשקע ולחוויה שהותירו. מה שנשמר בזיכרון הוא פיגום שעליו נבנו צורות חדשות בצבעוניות אחרת, לעיתים בוטה. למרות כוונתו המוצהרת להימנע מנוסטלגיה וסנטימנטליות אין מסע בזיכרון בלעדיהן. הן מציצות פה ושם. כאן ספר אהוב מן העבר, ושם ציור ישן על הקיר. 

וולקובסקי הוא יוצר עצמאי. הוא מגדיר את עצמו "כמעט אנכרוניסטי" במדיה ובאמצעים שהוא נוקט. הוא מתמיד בציור במשמעות המסורתית שלו, אך ללא יומרה או שאיפה לגימור מושלם. הוא מסתפק במיידי - הנחת צבע על משטח - ואת הרלוונטיות הוא משיג בבחירת המבט ובמשמעויות הסוציולוגיות–לוקליות שבציוריו, בסדרה זו כמו באלו שקדמו לה.

כדי לעקוב אחר היצירה של ערן צריך לסטות מהשביל המוכר של האמנות המקומית ולפסוע על שביל מקביל וייחודי שסלל לעצמו. התערוכה הנוכחית משלימה או ממשיכה את המסע שהוא עורך מהחוץ פנימה: מנופי ילדות קיבוצית וצדי הדרך, דרך המסדרונות האפורים של מקום העבודה המשרדי, ועכשיו אל החדרים הפנימיים והכמוסים של הבית. 

התערוכה מלווה בקטלוג ובו מאמרים מאת טל ניב ויוסי קליין.

ערן וולוקובסקי, חי ועובד בתל אביב.  

 

 

גלריה שביל המרץ 3 תל אביב

שיח גלריה ב11.3.17