רעות קרן   -   Pay no mind
Rehout Keren - Pay no mind
 
השומר הופך לסט של האמן
המיצב הופך לסט של הצופה
 
עבודתה של רעות קרן מנסה לבדוק את גבולות הבחירה - של אדם בחברה, ושל החומר בעבודת האמנות. המחקר שערכה לקראת התערוכה ב"שישי ראשון", נעשה דרך שיחות ממושכות עם שומרי המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, בהן גילתה שהסיפור האישי של כל אחד מן השומרים, המועסקים באמצעות חברה קבלנית, מתחבר להיסטוריה החברתית של כולנו.
 
"התחלתי את הפרויקט מתוך רצון לשים לב למה שאנו פוסחים עליו, מה ששקוף וקיים מעבר לנראה - בתוך החלל המוזיאלי ובתוך יצירת האמנות. עבודתי עוסקת במשחקי הכוח של האמן אל מול יצירתו ואל מול האדם שהופך לאובייקט, ובשאלה, האם כוחו מתעצם כדימוי מונומנטלי או שהוא נמחק שוב? "
 
עבודתה של קרן תתייחס למרחב התחתון של המוזיאון ולעמדת השומר, ותציג גם עבודות וידיאו פרפורמנס שהן פעולות תגובה לקורות החיים ולסיפורים ששמעה בין כתלי המוזיאון מפי השומרים.
 
עדי ארגוב - פרופורציה 
Adi Argov - Proportion
עדי ארגוב מתרגמת כאוס באמצעות רישום בקו, היוצר מערכת סימנים. הרישום מתחיל מדימוי קטן, עדין ומפורט, ולעיתים תופס צורה ובונה לאיטו דימוי של נוף גדול ועוצמתי, קו אופק של עיר המתקיימת לפי חוקים משלה - מפה של נוף פנימי-חיצוני. ארגוב בודקת את יחסי המרחב והגודל של מקומות, נעה בין מרחב מחשבתי סביבתי למרחב ציורי, מבקשת למתוח ולקצר את החלל ואת הזמן. רישומיה על גבי נייר ובחלל עצמו, מתארים מפה מופשטת ומהורהרת, רגשית ומנטאלית, הבנויה על יסודות פורמליסטים ועל התבוננות במרחבים אורבאניים קונקרטיים.
"הרישום הופך לקו נוף של עיר המכנסת בעזרת נקודות מבט שונות ותחת כיפה אחת את ממד המציאות וממד המחשבה. זהו חיפוש של מקום מורכב ופשוט בו זמנית, כמשל למחשבות ונרטיביים שאנו מספרים לעצמנו אודותינו".
 
שרון זרגרי - זיפים 
Bristles  Sharon Zargary -
 
עולם הדימויים שבו עוסק זרגרי, מכיל סמלים גבריים, ייצוגים של יום-יום, טבע דומם, ביוגרפיה פרטית ואייקונים תרבותיים מקומיים ובינלאומיים. הסגנון האמנותי שבו הוא נוקט  נע בין פופ לריאליזם ולאקספרסיוניזם בנפרדות ולעיתים כמקשה אחת בתוך אותו מרחב ציורי פיסולי.  
בתערוכה –זיפים- יוצגו עבודות שמן, פסלים קטנים והדפסים שנעשו באיטליה לצד עבודות שנוצרו בשנתיים האחרונות בארץ. הדימויים בחלל יראו כאובייקטים מנותקים אחד מהשני כמו היו חפצים בחנות. 
 
"בין העבודות המייצגות גישה צינית ומנוכרת, ניתן יהיה להבחין בדיוקנאות עצמיים שציירתי מתוך התבוננות ובהם אני מבקש לחשוף פן אחר, כנה, שמסגיר במידת מה את עמדתי כאדם בודד אל מול עולם קלישאתי וכאוטי".
 
גיא ניסנהויז - Rocket men
 Rocket Man - Guy Nissenhaus
 
הוידיאו Rocket Man, הוא תיעוד פרפורמנס של Jam Session שקיים גיא ניסנהויז יחד עם  אביו  במסגרייה המשפחתית שהוקמה בשנת 1925 ועברה בירושה בין הגברים של המשפחה.  הבן מנגן ושר את רוקטמן של אלטון ג'ון והאב עונה לו בתיפוף על גבי מחרטה.  הוידיאו שעוסק  במערכת היחסים שבין ייצור ליצירה ובין חומר לרוח,  מעלה שאלות על המשכיות, פער דורות ומשפחה, גבריות, תעשייה, חלומות ואהבה.
" המוטיבציה לסרט הייתה להקדיש לאבא שלי שיר ולנסות לחבר את הייצור שלו והיצירה שלי בתוך קונטקסט של עסק משפחתי בן 91 שנה.  אני מחובר לעסק אך בחרתי  להפסיק את המורשת של בעלי מלאכה לטובת עשיית אמנות".
הוידיאו  מביט בעולם בתי המלאכה הקטנים , עסקים משפחתיים שהולכים ונעלמים לטובת קונגלומורטים . מול זה ניצבת האמנות הפלסטית - "מקצוע" עתיק המשמר במובן מסוים את מושג- בית המלאכה.
 
לי נבו - מקדמי חיכוך ודפוסי סבל
 Lee Nevo 
 
לי נבו מציגה בשישי ראשון מיצב פיסולי תלוי חלל. המיצב יתפקד כמעין מובלעת במרחב הגלריה, סוג של כוך שהוא גם מחבוא. יצירת מקום שאין לו מקום או כזה שלא מוצא את מקומו.
אותה האמביוולנטיות מתקיימת גם בדימויים ובאובייקטים עצמם, בהם הגבולות בין פגיעה לפיתוי, בין עונג לעינוי הופכים נזילים.
הפעולות שהם מציעים הם בגדר הצעה או משחק ברעיון הפגיעה. הן מתייחסות לגוף ואיבריו ובודקות את משמעותו ואת פוטנציאל החבלה בו. תערוכה זו ממשיכה את  עיסוקה במיצבים פיסוליים מובני חלל.