"הכל היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי..." / בית האמנים תל אביב ע''ש זריצקי

התערוכה מציגה סדרת ציורי פנים של ילדים בעקבות תמונת מחזור כיתה א' מברה"מ,  אשר נעשתה  בשנתיים האחרונות.  תצלום המחזור פעל כמלכודת של פנים בזמן ובמרחב והפעיל שאלות ונסיונות להתמודד עם עולם אחר ובדיעבד. בעבודתה האינטנסיבית פרמה אורנבך את חוטי ההיגיון, ונכנסה אל  ה'ראש הילדי' וכמעט דברה בשפתו. היא מוסיפה ילדים שלא הכירה- 'מפעילה את הזיכרון' והופכת אותו לחי, לפעיל. הסידרה האדומה שלוכדת את מבטו של הצופה היא ביטוי למהלך ציורי המתייחס אל זיכרון וזמן, אל מערכת מורכבת של אז, ושם, בבחינת 'הווה מתמשך'. הצבע האדום האופייני לעבודותיה בשנים האחרונות ומשמש כבסיס לעבודה פועל  כ'אנדר פיינטינג' . הצבעים הנוספים הם שחור ולבן ושלושתם כצבעי הרייך השלישי ובהמשך התווסף גם 'ירוק מיליטנטי'. "ככל שהזמן עובר אני מבינה כי איני יכולה להתנתק מן השעטנז של היותי 'דור שני' עם שורשים סובייטים".

אפי גן, אוצרת.

*שם התערוכה מתוך "בין שתי ערים":

"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים. היה זה עידן החכמה, היה זה עידן הטיפשות. היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות. היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים; היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש; הכל היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי; גן עדן ציפה לכולנו, או היפוכו הגמור"..

(צ'ארלס דיקנס, הפתיחה לספר: " בין שתי ערים")