פירות רקובים / הקיבוץ

בתערוכתו של יואב אפרתי יוצגו שתי סדרות רישומים. ארבעים ניירות בגודל A4, שנעשו והודפסו במחשב על דפים רגילים. שתי הסדרות מקבילות זו לזו מבחינה תכנית. הדימויים המופיעים בהן פשוטים - באחת מופיעים בכל נייר שני ריבועים, או מלבנים פתוחים (חסרי צלע אחת), זה מתחת לזה ובמקביל, ושלושה פירות בנוסף. בסדרת הרישומים האחרת, מופיעות תמיד שתי דמויות כשלפעמים מופיע הפרי בידי אחת מהן.

אפרתי מגלגל אפשרויות שונות להסבת פתחי הריבועים המקבילים, כשלעולם אין הפתחים מופנים זה כלפי זה ושלושת התפוחים משנים מיקומם בהיקף.

שתי הדמויות מופיעות תמיד בפרופיל, בפשטנות ובחסכנות מרביות, רחוקות זו מזו, ללא קשר עין או מגע. לדמויות אין ידיים, אלא רק בשביל לסגור ולהתבייש, או בשביל לאחוז פרי שאינו נמסר,

כפות רגלים סכמטיות כשל ציפור, היוצאות מתחת לשמלה של מי שאולי היא אישה וכעין שרוול מראש עד למטה לגבר (?), המסתיים במעין כנף מלאך. הדמויות מצויות בתנועה מזערית וללא תכלית, ללא נחמה.

'פירות רקובים' הוא ניסיון לרזון ולהימנעות שקשה לדמיין למעלה מהן. כאילו גזר האמן גם על עצמו  להימנע. להימנע ממגע יד רושמת ומכל תיווך מכל סוג שהוא, רגשי או גופני, כשהמחשב פולט את הדימוי. יש כאן ניסיון ל"השמטת המתווך בין השכל לבין התוצר... כאילו לחבר את הראש למחשב. המחשב רושם את הדבר" אומר אפרתי.

נשאלת השאלה, עד כמה יכול מעשה האמנות להתמעט, ועדיין 'להחזיק' עולם אנושי רגשי בעל משמעות.

בתערוכתו הקודמת 'החיים' מקיימות הדמויות שנראות מתות, כשלדים, זיקות מאד סוערות זו כלפי זו. בתערוכה הנוכחית נראה המוות קרוב ונוכח, מבעד למלבושי החיים.

יעל קיני