בראשית / בית האמנים מודיעין-מכבים-רעות

אבנר אמיר מציג צילומי אינסטגרם סלולריים. האובייקטים המצולמים הם חומרים המצויים בסביבות מלאכה ותעשיה שכיחים. השימוש המיוחד שעושה אמיר עם גוון החמרים, הטקסטורות ובעיקר ההשתקפויות, מאפשר פרשנות חדשה לתמונה המתקבלת. בהקשר של בראשית - "ויהי אור", התהוות, קוסמוס.

אלחנדרה אוקרט משתפת בציוריה חזיונות של התגלות שמימית, הילה קוסמית מעגלית המשקפת אנרגיה פיזית או לחילופין מטפיזית. הבריאה כהתרחשות מונצחת או לנצח מיוחלת.

יוסי פניני מצייר תוך חיפוש אחר חלקי זיכרונות עמומים. בדיו מסמנים רגעי דמדומים של אחר ההתרחשות. הערפל ואי הוודאות נותנים מצע המאפשר היווצרות יצירה חדשה. תמי אלקון-לורברבוים מראה אפשרות של בריאת עולם דימויים עשיר מסיפורים וחוויות אישיות. העבודה נעשית בצורה אינטואיטיבית מתוך עולמה הפנימי, תוך כדי לימוד רפלקסיבי.

עדי עוז-ארי מביאה את בראשית כאן ועכשיו, צילום של מקום אקראי מקבל מעמד של הנשגב. לשיטתה, "התגלות" או לחילופין "כאוס", במינונים משתנים, יכולים להתרחש בכל רגע ובכל מקום, יתכן שאף מתרחשים באין רואה. הקונטקסט (ההקשר)

בעבודות של נחמה גולן הוא הטקסט. העבודה "העלילה" מתייחסת למדרש על סיפור חטאם של אדם וחוה. העבודה מורכבת מחמרים ומגונים המבעבעים דרך המדרש הכתוב במהופך. בעבודה השניה מאותה סדרה אפשר להבחין בדמויות של חוה ואדם העשויות בקו עדין בסצנה רגעית מוקפאת. הדמויות שקיפות ומדויקות על רקע מצע מרובה שכבות וכאוטי. הסיפור לכאורה הוא פשוט אולם למעשה רווי באמיתות חזקות קבועות וסותרות, שיחזרו ויופיעו מן הסתם בעוד מדרשים ובחיי היום יום.

ריקרדו לפין מציג עבודות מתערוכת יחיד שלו שנערכה השנה במכון לאמנות בבת ים. ציוריו של לפין מתקשרים למדרשי חז"ל העוסקים בבריאת העולם. הוא מצייר מלאכים השותפים לבריאת העולם ושמירתו. המלאכים אקטיביים כגיבורי קומיקס, אולם אצל לפין הם שקיפים, ניתן לראות דרכם את מצע הבד - הציור - העולם הממשי של היוצר. יש הפרדה בין העולמות המתקיימים בו זמנית ובמקביל, המלאכים ולפין שומרים זה על זה.

יהודה לוי-אלדמע יצר לקראת התערוכה סדרה בהשראת סיפור ששת ימי הבריאה וקידוש היום השביעי. העבודות בנויות על מצע רב שכבתי אמורפי, כאוטי במידה ואין סופי. יהודה מכניס סדר ב'כאוס' על ידי שימוש בפורמט אחיד לכל עבודה, חיתוך מדויק באמצע ברוחב אחיד, וע"י הדבקת תמונות נוספות לכלן בגובה אחיד. לוי-אלדמע מנווט בשליטה, ריסון וסדר מול יצר אמנותי אקספרסיבי.

דורון אדר מציג עבודה מהסדרה "כמעט שחור" שהוצגה לאחרונה בגלריה אגריפס. נוף חשוך לאחר שקיעת השמש. הצילום מציב את השאלה האם זאת אפלה אינדיפרנטית, מציאות מאפשרת או שמא מטרידה. במילים אחרות האם החשיכה היא פחות אור במשמעות הפיסיקלית או הערכית

מיקי הראל בשונה מעדי עוז-ארי מציגה תמונת נוף אקספרסיבית כתפאורה, כמקום ראוי לסיפור על התגלות בעבר או בעתיד. זוהי מעין האנשה של שמים ארץ ועץ המעצימים את סיפור.

אופירה אוריאל מציגה סרט על קריסטלים שציירה במשך שנה. את מבנה הקריסטל ניתן למצוא בחלקיקים הקטנים ביותר המרכיבים את היקום ומאידך במבנה מערכות הכוכבים. הדמיון הצורני בין המיקרו קוסמוס למקרו קוסמוס ממחיש את האינסופיות של מעשה הבריאה. העבודה של אופירה אוריאל ואולי התערוכה כולה עשויה ברוח ההנחה שנקודות המבט שלנו אל מול המציאות משפיעות על תפיסתנו אותה, על בחירותינו ועל המציאות עצמה.