מעלות / גלריות אנגל

יונתן אופק, יליד ירושלים, 1973, למד במחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל ובחוג לאמנות ויצירה באוניברסיטת חיפה. בחמש עשרה השנים האחרונות הציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות וזכה במספר פרסים, חבר בגרעין המייסד של גלריה חנינא בתל אביב.

אופק גדל והתחנך על ברכיהם של גדולי האמנים הישראלים, ינק את מסורת הפיסול והציור בבית אביו, האמן אברהם אופק ז"ל, ואצל רבו, האמן משה שק ז"ל. לאחר שירותו הצבאי, החל אופק את לימודיו בבצלאל, אך לאחר כשנה החליט לזנוח אותם לטובת רעיית צאן בנגב ולמידת מלאכות מסורתיות שונות ביניהן כדרות, נפחות, חרשות עץ ופיסול בפח. לאחר חמש שנים חזר ללימודי האמנות, בד בבד ניהל סדנת כדרות, עסק בהוראת אמנות והתמחה במגוון טכניקות כגון עבודה בנחושת, יציקות ברונזה ושיטות דפוס שונות.

יצירתו של אופק מושפעת מאבותינו הראשונים, ציירי הסלע הקדמונים, אחיהם רועי הצאן, עובדי האדמה, העץ והאבן. זיקתו של אופק לאמנות העבר הרחוק היא נדבך לשיח עקבי ומתמשך אותו הוא מנהל עם אמנות המאה העשרים האירופאית והאמנות המקומית הישראלית.

בתערוכה יוצגו עבודות פיסול וציור שנעשו בשנתיים האחרונות, במרכזן צלמיות מוזהבות של חיות קורבן והקרבה. בציוריו של אופק, הקומפוזיציה, הדמויות השטוחות והרקע המוזהב, מבקשים לקשור בין החומרי לרוחני, תוך הימנעות מודעת מכל ייצוג ריאליסטי. אופק איננו מבקש להתחקות אחר מאפייני החיה ואף לא לייצג את דמותה, אלא להביע באמצעותן מושג ורעיון.

לצד עבודות אלו, יוצג סרטון תיעודי המתחקה אחר מקורות ההשראה הראשונים של אופק כאמן, שלימים היוותה את היסוד ליצירתו. בסרט, אופק שב למצפה עזוז, שם נחשף בזמן רעיית צאן לציורי סלע פרה-היסטוריים.

בתגובה לעבודות של אופק כותב הסופר דרור בורשטיין בקטלוג התערוכה:

התשוקה לחזור למערה, להתקרב לאבן, למרוח דם על הכתלים, לצייר ולצוד את אותה החיה, לקפוא מקור, להתחמם באש, לאחוז אבן-יד, ולכל הפחות – להיות צייר איקונות ביזנטי, יושב בפרברי קונסטנטינופול, בתא של מנזר, חושב על המישורים הפתוחים ועל הרי הגעש של קפדוקיה, הלחם והמים נראים לו כגבעה וכים, לאור הנר הוא מרדד עלה זהב.